פרופ’ עודד רבינוביץ’ – הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית

מתוך הנימוקים להגשת מועמדותו של פרופ‘ רבינוביץ לפרס:

פרופ‘ רבינוביץ זוכה באופן עקבי, במשך שנים, לציוני הוראה גבוהים ביותר, ברמה של מצטיין טכניוני. מדובר במקצועות היסוד ההנדסיים בפקולטה, שהם הקשים ביותר ואשר בהם נדרש מהסטודנטים מאמץ מרבי. על רקע זה, הצלחתו של פרופ‘ רבינוביץ מקבלת משמעות מיוחדת. ראויה לציון העובדה שפרופ‘ רבינוביץ אינו מסתפק רק במחקר ובהוראה והוא הסכים לקחת על עצמו תפקיד מנהיגותי של ראש היחידה להנדסת מבנים וניהול הבניה. במסגרת תפקיד זה, הוא פעל ללא הרף לקידום תכניות הלימודים ולטיפול בסטודנטים השייכים לשני מסלולי הלימוד. מדובר בכ-300 סטודנטים אשר בהם מטפל ולהם דואג פרופ‘ רבינוביץ במסירות ובהצלחה רבה. המצוינות של פרופ‘ רבינוביץ בהוראה היא במספר רחב של תחומים והוא דוגמא לכך שמצוינות במחקר ומצוינות בהוראה הולכות יד ביד.

מתוך פילוסופית ההוראה של פרופ‘ רבינוביץ:

פילוסופית ההוראה שלי מבוססת על עיקרון של העברת מרכז הכובד של תהליך הלמידה אל הלומד עצמו וכן על הפעלת רמות חשיבה מתקדמות (סינתיזה, הערכה, יישום) אצל הלומד כבר החל בקורסים בסיסיים. עפ“י העיקרון הראשון בפילוסופיה זו, אני מנסה להעמיד שיטה בה הלומד רוכש את הידע והמיומנות הדרושים לו, אולם במקביל הוא נחשף, מתנסה ובמידה מסוימת רוכש את תהליך הלמידה ותהליך ייצור הידע. השיטה שמה לה למטרה לגרום לסטודנט ללמד את עצמו וכל זאת, בתהליך מבוקר מאוד, מידתי ותחת חניכה מתמדת. אני מאמין שהנגשת תהליך פיתוח וייצור הידע לסטודנט היא המפתח להעמדת דור מהנדסים צעירים שיהיו מסוגלים להתמודד עם המציאות הדינמית של עולם ההנדסה המודרנית. אני מנסה להטמיע בסטודנט, בשלב מוקדם ככל האפשר, תהליכים מחשבתיים בהם הוא יוצר, מיישם ומעריך מציאות הנדסית. תהליך הלמידה צריך להיות מושתת על מעורבות פעילה של הלומד, התמודדות עם רמות חשיבה גבוהות ככל האפשר והגעה למצב בו הלומד הוא זה שמייצר את הידע החדש. אני רואה את הלומד כשותף מלא ובעיקר פעיל ואף יוזם בתהליך הלמידה. השותפות בתהליך הלמידה מחייבת אותי, כמרצה, לאפשר ללומד להשתתף באופן פעיל בפיתוח הרעיון הנלמד וכמרצה, עלי להיות הפיגום עליו נשען הסטודנט והחונך שיידע לנווט את התהליך לכיוון הרצוי. לתפיסתי, מיצוב הלומד כשותף פעיל בתהליך מחייב מצב בו הלומד אינו רק זוכר או יודע את החומר הנלמד, אלא מסוגל לגעת גם ברמות של יישום, אנליזה, סינתזה והערכה. אני מאמין שידע שהוא פרי של תהליך פעיל (גם אם מודרך, נתמך ומוכוון) הופך לנחלתו של הלומד, מהווה בסיס להמשך התפתחות אינטלקטואלית, לעצמאות מחשבתית והופך אותו לשותף פעיל ויוזם באחריות להצלחת תהליך ההוראה. לדעתי, מטרת ההוראה בתחום שאותו אני מלמד היא לפתח אצל הלומד יכולות למידה ויכולת התמודדות עם בעיות חדשות, לאפשר ללומד לפתח דפוסי מחשבה המאפשרים יצירה הנדסית ע“י צירופים של רעיונות ומחשבה עצמאית. כל אלה מלווים גם בפיתוח חוש ביקורת עצמית והנדסית, המבוסס על יכולת ניתוח, השוואה והערכה. אני מקפיד ליצור בכיתה אווירה התומכת בריבוי שאלות מקהל הלומדים. ע“י תגובות מתאימות שלי כמרצה, תמיכה זו מכסה את המישור שבין המורה לבין הכיתה אך גם את המישור שבין הסטודנטים לבין עצמם. עם זאת, אני נוהג להפנות חלק לא מבוטל של השאלות האלו (ובעיקר את הקשות שבהן ואת אלו שמצריכות העמקה נוספת) בחזרה לקהל הסטודנטים. בצורה כזו, שאילת השאלות אינה מהווה גורם מעכב אלא מנגנון נוסף המניע את תהליך הלמידה קדימה. חשוב לי לחשוף את הסטודנט לכלים ממוחשבים. כלים אלה מאפשרים להסיט את מרכז הכובד של ההתמודדות עם הבעיה מהצד הטכני חישובי לצד התפיסתי הנדסי ומספקים לסטודנטים כלים להערכה עצמית ולביקורת עצמית. אני מעדיף לא להשתמש בחבילות תוכנה מובנות וייעודיות שנוצרו לשם פתרון בעיות ספציפיות, אלא להשתמש בסביבות עבודה ממוחשבות, פתוחות וגמישות ככל האפשר. עבודה בסביבה כזו אינה גונבת את ההצגה אלא מהווה כלי תומך בסטודנט, תוך שהיא מטילה על הלומד את משקל ההתמודדות עם ההיבטים התפיסתיים של הבעיה ושל הפתרון. בחיבור הבחינות, אני שם דגש על כתיבת שאלות שכל אחת מהן מציגה פן אחר והיבט אחר של הנושא הנלמד. מגוון שאלות זה, הגלוי ללומדים ומשמש אותם כהכנה לבחינה, מעודד את הסטודנטים להתמודד עם מגוון רחב של היבטים כאשר הדרך היעילה להתמודד איתם היא ע“י העמקה ושליטה בעקרונות הבסיסיים של החומר הנלמד. אני מקפיד על שילוב שאלות בחינה ותרגילי בית המערבים גם רמות חשיבה גבוהות כגון יכולת ניתוח והערכה.