פרופ"ח אדי מאיר-וולף – הפקולטה למתמטיקה

meir170

אני משוכנע שהרמה המדעית והמקצועית שישיג בוגר הטכניון, קשורה באופן הדוק לאיכות קליטתו של מושגי היסוד במתמטיקה ובפיסיקה, שילמד בשנותיו הראשונות. כיצד לתרגם מילים אלה לשפת המעשה? מדובר בסקרנות מדעית המתבטאת לעיתים קרובות בשאלה "למה?", בהנחלת העקרונות של חשיבה לוגית שתאפשר להתמודד עם שאלה זו ובהקניית מיומנויות טכניות לפתרון תרגילים. האתגר הראשון למרצה למתטיקה, בעיקר בשלבים הראשונים של הלימודים: לחתור ללמידה יסודית ומעמיקה מבלי להשניא את המתמטיקה על הסטודנטים. לפני שדנים בדרכי ההתמודדות עם אתגר זה, ברצוני להתייחס לאתגר נוסף: הכיתה של היום הטרוגנית, אולי יותר מעבר.

הולך ופוחת מספר הסטודנטים הפתחים ללימוד מעמיק ומופשט ובקורסים המתמטיים (גם שירות וגם של הפקולטה) חלה ירידה מתמדת ברמת ההישגים.. היא לא מתבטאת בציונים, כי קיים מנגנון הסתגלות ותיקון אבל ברור כי אי אפשר לתת את אותן בחינות ולבדוק אותן באותה קפדנות, כפי שעשינו לפני עשור או שניים. אבל אני סבור שהשכבה ה"חזקה", של סטודנטים שמסוגלים ללמוד לעומק, אינה משתנה – לא בגודלה ולא באיכותה. מה שהולך ופוחת הוא עד כמה הסטודנטים הללו נותנים את הטון. אם פעם הם היו מושכים כלפי מעלה את חבריהם המתקשים יותר, היום האחרונים מגלים יותר עצמאות ואסרטיביות. זו מציאות חברתית רחבה ועולמית, בה יש פחות סבלנות לרכישת ידע ל מטרת הידע עצמו ויותר חתירה למטרות מעשיות ופתרון תרגילים. על הרקע הזה עלי, כמרצה, מוטל "לחתור ללמידה יסודית ומעמיקה מבלי להשניא את המתמטיקה על הסטודנטים". איך?

1. אני מרבה בשאלות לסטודנטים, מבקש מהם "הצעות" לפתרון של דוגמה כלשהי ועוקב, עד כמה שניתן, אחר מידת העניין והקליטה שלהם.
2. אני משתדל להתחיל לאט עם הפורמליזם ולהקדים עם הרבה דוגמאות. לקראת אמצע הסמסטר, אני עובר בהדרגה לניסוחים מופשטים יותר.
3. לעניין ההטרוגניות: יושבים בכיתה סטודנטים בעלי רמות קליטה שונות. למשל, את התרגיל: "בעוד 4 שנים יחגוג דוד בר מצווה. בן כמה הוא היום?" אפשר לנסח גם כך: "היום דוד בן x שנים ובעוד 4 שנים יחגוג בר מצווה. כלומר, x+4=13. מהו x?". אותם שני ניסוחים קיימים כל הזמן בכל קורס מתמטי ברמה האוניברסיטאית. רוב הסטודנטים ה"חלשים" מתמודדים טוב יותר עם הניסוח השני, השיטתי יותר. איני נרתע מלפתור את התרגיל פעמיים, פעם בכל ניסוח. דווקא לכפילות ולהשוואה יש ערך מוסף משלהן.
4. אני נוהג לשוחח לא מעט עם הסטודנטים על נושא רכישת יסודות המתמטיקה מול מיומנויות טכניות, ומנסה להסביר להם מדוע עוסקים, למשל, ב"התכנסות במידה שווה" כשהם בכלל באו ללמוד מחשבים. גם מי שלא ישתכנע, יידע שמבחינתנו לא סתם ברחנו למגרש אחר.
5. חוסר זמן הוא בעיה כרונית. מטרתי היא לעולם לא לשדר לחץ זמן (אם כי אני לא תמיד מצליח בכך). מלבד תכנון מפורט של השיעור, דרושה יכולת שינוי כאשר התכנון מופר מסיבות טובות (שאלות מעניינות של הסטודנטים) או אחרות. העיקרון המנחה אותי, כאשר החומר מאפשר זאת, הוא לעבוד מהכלל אל הפרט. כלומר, לזהות קטע חומר עצמאי ולהציג אותו תחילה ובקצרה בשלמותו אך ללא פרטים. בשלב השני, בהתאם לזמן, יוצקים תוכן.
6. מחוץ לכיתה, אני מקפיד על דברים נוספים המשחקים תפקיד מכריע בחוויית הלמידה, שאינם קשורים ישירות לתפקודו של המרצה:

• אתר עם כללים ומידע מלאים וברורים; קישורים לטבלאות וכלים חיצוניים נחוצים. בחינות מנוסחות היטב ונבדקות בהקפדה.
• טיפול מנומס, רציני והגון בערעורים.
• תנאים פיזיים נאותים (חוסר צפיפות, שקט ומניעת עבודות בנייה בתקופת הבחינות).
• הקפדה על שעות קבלה ועידוד השימוש בהם גם אם צריך לתאם זמן מיוחד.
מאז שאני מרצה בטכניון, אני מקפיד על קשר קרוב עם היחידה לקידום סטודנטים. המלצה שלהם להקלות או התחשבות מיוחדת בסטודנטים, נענית על ידי מיד וללא שאלות.