פרופ”מ לירון ידידציון – הפקולטה להנדסת תעשיה וניהול ע”ש דיוידסון

לירון

לירון הוא חבר סגל בפקולטה, בתחום הנדסת תעשיה, שהציב סטנדרטים חדשים למושג הצטיינות בהוראה כבר מהקורס הראשון שהעביר. לירון פיתח שיטות הוראה חדשניות ומקוריות, המעודדות את הסטודנטים למעורבות גבוהה בקורס ולהעמקה בחומר הנלמד. הוא מאפשר לסטודנטים לקחת חלק פעיל בהתנהלות הקורס, להתנסות בכתיבת תרגילים ובדיקתם, בעריכת מערכי שיעור וסיכומם. על אף שהדרישות בקורסים של לירון הן גבוהות וחסרות פשרות, הסטודנטים לוקחים אחריות ועונים עליהן מתוך אתגר וסקרנות אמיתית ולא מתוך חובה. ללירון יש קשר אישי וחם עם הסטודנטים.

הוא מאתר סטודנטים בהם הוא מזהה פוטנציאל ומעודדם להצטיינות, כמו גם להמשך לימודים לתארים מתקדמים. למרות שלירון הוא חבר סגל חדש, יחסית, הוא הצליח מהרגע הראשון להציב רף גבוה ביותר של מצוינות בהוראה.

מתוך פילוסופית ההוראה של פרופ”מ ידידציון:

אני מאמין שבתצרף המורכב של הוראה מצוינת ישנם מרכיבים רבים וכל רכיב תורם את חלקו. אם נשלב את כל הרכיבים, כל אחד במקומו הראוי, יקבלו הסטודנטים את התמונה המלאה ותהליכי ההוראה והלמידה יעשו באופן מעמיק ויסודי. המרכיבים העיקריים של הוראה מצוינת בתצרף האישי שלי הינם:

יחס מכבד לסטודנטים – בכיתה, המרכיב )אולי( החשוב ביותר בהוראה הינו מתן יחס מכבד לסטודנטים. אני מקפיד שדלתי תהיה פתוחה בפניהם תמיד וחשוב לי לעזור להם גם בנושאים שאינם קשורים ישירות לקורס. חשוב לי שצוות הקורס יהיה מסונכרן ושמערכי התרגול יהיו מוכנים ומובנים בתחילת הסמסטר ואני מבהיר שיחס נאות לסטודנטים אינו מרמז על הקלה בדרישות, משום שאני מאמין שמי שהגיע ללמוד בטכניון הם בעלי מוטיבציה גבוהה. הקלה בדרישות היא זלזול בסטודנטים וביכולותיהם. אני גם לא חוסך מהם את אהבתי האישית למקצועות אותם ניתנה לי הזכות ללמד. אני מוצא שיחס אישי של המרצה הן לסטודנטים והן למקצוע, יוצר זיקה חזקה מאוד למקצוע וסקרנות ונכונות להשקיע בלימודו.

טיפוח תפיסות, הקניית כלים וחשיפה לידע – אני רואה בכל סטודנט פוטנציאל למהנדס מוצלח שעלי לציידו במיומנויות ובכלים הנדסיים כדי שיוכל לשפר ולייעל כל ארגון אליו יגיע בהמשך דרכו. לכן אחד הדברים החשובים ביותר מבחינתי הוא טיפוח תפיסות והקניית כלים הנדסיים (בניגוד לפתרון בעיות ספציפיות). הדגש שלי הוא על הבנת התפיסות והכלים. חשוב לי מאוד שהסטודנטים יבינו את הייחודיות של כל כלי אופטימיזציה ואת ההיגיון שמאחוריו.

ניתוב השיעור במקום העברת שיעור – אני שם לי למטרה להביא את כלל הסטודנטים לרמה של ניתוח ואת הטובים שבהם גם לרמה של סינתזה ושל הערכה. את רמת ההערכה אני משיג בדרך ההוראה בה אני נוקט, אני לא רואה עצמי כמי שמעביר שיעור אלא כמי שמנתב שיעור. כל שיעור שלי מתחיל בתזכורת על מה למדנו.

בכך אני מבסס אצל הסטודנטים את הידע וההבנה, שהם בסיס להתקדמות. אני מנתב את הסטודנטים לפתח בעצמם את כלי הפתרון לבעיה, תוך היזון חוזר תמידי ביני ובין הכיתה. כך הם מפתחים יכולת ניתוח. אני נמנע משימוש במצגות או בתדפיסי שיעור מוכנים, כי אני מוצא שבלימוד אינטראקטיבי הסטודנטים מגיעים לרמת הבנה מעמיקה הרבה יותר.

התווית מסגרת לסטודנט לתהליך לימוד אישי, רציף ומתמשך לאורך הסמסטר – נוכחתי לדעת כי קיים הבדל משמעותי ברמת העומק וההבנה של החומר ע”י הסטודנטים כאשר ישנה בדיקה קפדנית של שיעורי הבית השבועיים. למדתי שיש נטיה להשקיע מחשבה מרובה יותר ומאמץ רב להבין את החומר כאשר הסטודנטים מקבלים משוב וציון על עבודותיהם.

מעורבות אישית של הסטודנטים בקורס – בטווח זמן של כ 3- שנים פיתחתי שיטה שעוזרת לי הן במתן משוב מלא לסטודנטים, הן ברענון מתמיד של שיעורי הבית והן בהשגת רמות לימוד גבוהות של סינתזה והערכה, כל זאת לצד מעורבות אישית ורגשית של הסטודנטים בקורס. אני מאפשר לסטודנטים לקחת חלק פעיל בניהול הקורס ע”י מגוון אפשרויות לקבלת בונוסים של 3 נקודות לכל היותר לסטודנט על מגוון משימות אפשריות. הבונוסים אינם מצטברים וכל סטודנט רשאי לבחור אם ובאיזו מטלת בונוס לבצע.

לסיום: לאחרונה נכחתי בהרצאה של פרופ’ גדי רבינוביץ המשמש, בין השאר, כיו”ר ועדת משובי הוראה באונ’ בן גוריון. לאחר שהעליתי בפניו את שיטות ההוראה המקוריות שפיתחתי, התרשם פרופ’ רבינוביץ מרעיונותי וביקש כי אשלח לו את סילבוס הקורס, אותו הוא כינה “מלאכת מחשבת”. הוא ביקש את אישורי להשתמש ברעיונות אלה ואף הזמין אותי להרצות על שיטה זו באונ’ בן גוריון.