פרופ’ יוסי אברון – הפקולטה לפיסיקה

מתוך פילוסופית ההוראה של פרופ’ אברון

פילוסופית ההוראה לי מסתכמת במילה אחת – אהבה. אני אוהב ללמד. אני מתנהל וחי את חיי מבלי להתעמק בשאלות פילוסופיות. אני סומך על השכל הישר, ההגינות, היושרה והאהבה לדבר שידריכו אותי.
איזידור רבי, חתן פרס נובל בפיסיקה, סיפר שבעוד הורים אחרים שאלו את ילדיהם, בשובם מביה”ס: “מה למדת היום?”, אימו שאלה אותו “איזו שאלה שאלת היום?”. השאלה חשובה יותר. השאלות הטובות מתבססות על מיטב הידע של אתמול, השאלות הטובות הן בסיס הידע של מחר. בעידן שבו אנו מוצפים במדיע, פיתוח המיומנות של שיפוט מושכל הוא המטרה בהא הידיעה של החינוך. דור התקשוב זקוק לכלים לבקר ולהחליט האם האינפורמציה שלפניו היא בעלת ערך או לא. לשם כך, צריך לדעת לחשוב ביקורתית וגם ללמוד לסמוך על שיקול הדעת שלך. גם כאן השאלה חשובה מהתשובה.
לפני 100 שנים הביא אינשטיין לשתי מהפכות במדע למרות שהיה צעיר ולא היה פרופסור בשום אוניברסיטה. יכול להיות בכיתה שלי יושב זה שיחולל את המהפכה של המאה הבאה. חשוב לי שהוא יבין את ההנחות בבסיס הידע הקיים, ידע להבחין בין המובן לבין המוכר, יבין את חוקי המשחק, ידע לשאול וידע שמותר ולפעמים גם צריך לשנות את חוקי המשחק.
חוסנם ויציבותם של המדעים נסמכים על דורות של סטודנטים שנאבקו עם הרעיונות, שאלו שאלות, בנו פרדוקסים ופתרו אותם. הבנה עדיפה על שינון. “גוגל” יודע הכל ולא מבין כלום. כדי להילחם בפחד להבין, אני מרצה של גיר ולוח ומעלה בפני הסטודנטים שאלות שאיני יודע את פתרונן. יש לזה אפקט מחשמל על הסטודנטים.
אני שמח שהסטודנטים קוראים לי בשמי הפרטי. אני לא מאמין ביצירת מרחק בין המורה לבין הסטודנט ואין לי בעיה שיערערו על סמכותי. אין רבנים במדע. את ההיררכיה במדע לא מודדים בגיל ולא בתואר. מורה הוא צינור המחבר בין הידע של העבר ובין האתגרים של העתיד, לכן אני משתדל להראות את הרלוונטיות לשאלות העכשוויות.
בכל הקורסים שאני מלמד אני מכין לסטודנטים את רשימות ההרצאות, הנגישות להם ברשת, והבחינות של שנים קודמות גם הן חשופות לסטודנטים דרך אתר הבית שלי. הרשימות ברשת יוצרות אינטראקציה עם הסטודנטים ומשתבחות כתוצאה מהיזון חוזר איתם.
אסיים בהתלבטות: יש ערכים שמורה חייב להעביר במסגרת שיעור מקצועי – החתירה לאמת, כיבוד הזולת, התמדה ואהבת ההשכלה. למורה יש זכות וחובה לנצל את הבמה שניתנה לו ולחלוק ערכים אלה עם הסטודנטים. המציאות המורכבת בקמפוס – בין יהודים לערבים, בין דתיים לחילוניים, בין סטודנטים מקומיים לזרים – מעמידה אתגרים ומייצרת מצבים עם השלכות ערכיות בפני המורים המקצועיים, וגורמת להתלבטויות מורכבות שאין להן תשובות פשוטות. אני לא מעמת את ספר “בראשית” עם התיאוריה הפיסיקלית של ראשית היקום ולא את מה שידעו היוונים על כדור הארץ עם מה שידעו האמוראים והתנאים בני זמנם. אני רגיש יותר לאמונות של אחרים מאשר קנאי לאמת.
את הסיפוק האמיתי שלי מהוראה אני מקבל מסטודנטים שאני פוגש גם שנים רבות אחרי שסיימו את לימודיהם וממה שהם אומרים לי.