“וזה שאינו יודע לשאול – את פתח לו”. יצירת אווירה נינוחה של העלאת שאלות, בין אם בקול רם ובין אם באופן אישי, מאפשרת למידה אמיתית, מעמיקה וזורמת. מחד, שאלות של סטודנטים מאפשרות לי, כמרצה, “להרגיש” את הכיתה והן משוב אמיתי וחי עבורי לגבי מידת העניין ורמת ההבנה בכיתה. מאידך, ולא פחות חשוב, עצם העלאת השאלות מאפשרת אינטגרציה פוריה ומפרה ביני לבין התלמידים ובינם לבין עצמם. חשוב לי מאוד להשיב על השאלות בנחת, ברגישות ובסבלנות כדי לייצר אווירה לימודית וחברית מהנה ובטוחה עבור תלמידי. אני מקפיד להיערך היטב לקראת כל קורס ולקראת כל שיעור.
“עת לחוות ועת לדעת”. אני מאמין שאין כלמידה חווייתית כדי להטמיע את החומר הנלמד בקרב הסטודנטים. משום כך, איני חסיד של שימוש בשיטות מולטימדיה ובעזרים טכנולוגיים בהרצאותי. אני מאמין בהעברת נושאי הלימוד באופן חווייתי, ויזואלי וקונקרטי ככל הניתן. אני מסתייג משינון החומר רק לשם הקאתו במבחן. שינון כזה אינו משרת את התלמידים לטווח הרחוק, שכן הוא נדון להישכח. הדרך הטובה ביותר בעיני להבטיח שחומר הלימוד אכן ייושם בעתיד היא באמצעות הבנה והפנמה. את זה ניתן להשיג רק באמצעים חווייתיים. לכן חשוב לי מאוד לעורר עניין ולהתעמק בנושאים שהעלו סקרנות בקרב התלמידים ושהם השתכנעו בנחיצות הידע עבורם.
“חנוך לנער על פי דרכו”. יש חשיבות מכרעת להתאמת החומר הנלמד לציבור התלמידים ולתחומי העניין שלהם. למשל, סטודנטים לרפואה לא תמיד רואים את הצורך בלימודי מחשב. לשם כך, שילבתי בשיעורים ובתרגילי הבית מונחים המצויים בתחום העיסוק הרפואי כגון לחץ דם, דנ”א וכיו”ב. הצלחתי להדגים להם שבחומר הלימוד יש כדי לתרום רבות להצגת המידע הרפואי של המטופל באמצעות גרפים. כך גם לגבי היכולת להציג מספר רב יותר של פרמטרים לאבחון מחלות.
נגישות. אני דוגל בשיטת “הדלת הפתוחה” ללא קשר לזמני הקבלה הפורמליים. כל סטודנט יכול להגיע לפגישה בהתאם לצורך.
עקביות בערכת ציונים. כאחראי על קורס יסוד, בתחילת הסמסטר אני מתחייב בפני הסטודנטים כי ממוצע הציונים בכיתה יהיה כ-70; כי לא ייכשלו יותר מ-15% מהסטודנטים ולפחות 10% יקבלו ציון גבוה מ-90. הייתי נושא הדגל בעניין וכיום מחוייבים שאר המרצים בפקולטה לנהוג באופן דומה.
“היה לי חבר, היה לי אח”. במהלך כהונתי כסגן דיקן ללימודי הסמכה, שימשתי בהתנדבות כאיש קשר במילואים וכך יכולתי לעזור לסטודנטים רבים שגויסו בשנים האחרונות במסגרת מבצעי גיוס נרחבים לצה”ל. סייעתי להם במציאת פתרונות יצירתיים לעזרה בחינות ובקביעת מועדי בחינות מיוחדים, לצד פניות למרצים השונים בבקשה להתחשב בסטודנטים העושים למען המדינה. הקו שהנחה אותי: השוואת זכויות אנשי המילואים לזכויותיהם של שאר הסטודנטים.
“שבת אחים גם יחד”. אני מאמין בצורך ובחובה להקשיב לסטודנטים באופן בלתי אמצעי. במסגרת הוועדה הכלל טכניונית שבה הייתי חבר בהתנדבות במשך שנים רבות, יושבים זה לצד זה נציגי הסטודנטים וחברי סגל, כדי לגשר על פערים. בזכות פתיחותה של הוועדה והטיית אוזן קשבת מצד חברי הסגל, שונו תקנות לרווחת הסטודנטים והמחלוקות בין הצדדים צומצמו באופן משמעותי.
שקיפות ושוויוניות. הייתי ראשון המרצים לתמוך במובהק בדרישת הסטודנטים לבחינות אנונימיות, שיהיו אוביקטיביות ולא תלויות בזהות התלמיד. כשהייתי סגן דיקן ללימודי הסמכה בפקולטה, פניתי למרצים שונים שהסכימו ליטול חלק ב”פיילוט הבחינות האנונימיות” וכך היינו הפקולטה הראשונה שהנהיגה את השיטה. בזכות הפיילוט המוצלח וביוזמת הוועדה הכלל טכניונית, הנושא עבר לאישור הסנט ועוגן בתקנון לימודי הסמכה.
רוח טובה. מזה שנים, אני נוהג להיענות לקריאת המחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים, המבקשת מתנדבים מבין המרצים להרצות במסגרת כנסים ברחבי הארץ. יש חשיבות מכרעת, בעיני, למגע בין המרצים הוותיקים בארץ לבין דור המרצים הצעירים, כדי ליצור אינטראקציה מפרה ולעודד מוטיבציה.
הדלקת משואת הסקרנות. נבחרתי ע”י נציגי ועד הסטודנטים של הפקולטה להיות המרצה הראשון שיעביר הרצאה במסגרת ה-CSTA Café. במסגרת זו, מועברת בפני הסטודנטים בשנה א’ לתואר הרצאה באווירה קלילה ושווה לכל נפש בנושא המחקר של המרצה, כדי לעורר בהם עניין ומוטיבציה ולחברם לעולם המחקרי במדעי המחשב. אני רואה חשיבות רבה בהירתמות של מומחים בתחומים שונים למיזם.