פרופ’ דן גבעולי – הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל

dan170כבר בביה”ס התיכון אהבתי ללמד. אהבתי את האתגר הכרוך בהסבר רעיון מורכב ליחיד או לקבוצה ואת הרגשת הסיפוק כאשר ראיתי את ניצוץ ההבנה בעיני המאזין. גם בשלבים שונים בלימודי האקדמיים, “אימצתי” סטודנטים חלשים יותר וסייעתי להם, פשוט מתוך אהבת ההוראה. כיום אני עדיין אוהב ללמד. 11 שנים לפני פרישתי, אקווה שיתאפשר לי להמשיך וללמד בהתנדבות גם אחריה, במיוחד בקורסים בתחומי המחקר שלי.

הכלל החשוב ביותר שאימצתי לעצמי הוא: “היכנס לראשו של הסטודנט ונסה לראות את הדברים מנקודת מבטו, לחזות היכן יכולים להתעורר אצלו קשיים בהבנה”. כמורה, במיוחד בקורסים הבסיסיים, עלי לנתק את עצמי מגוף הידע הרב שצברתי ולהתאים את הסברי לגוף הידע של הסטודנטים. כשסטודנט מראה על חוסר הבנה משמעותי, אני לא מסתפק בתשובה עניינית אלא מנסה להבין מהיכן בדיוק נובעת חוסר ההבנה וכך לספק הסבר רחב יותר כדי להעלים לחלוטין את חוסר ההבנה.

כאשר אני נוכח שנושא מסוים קשה לעיכול עבור הסטודנטים, אני מנסה להסבירו מזווית אחרת לגמרי. אין טעם לחזור על ההסבר הקודם – הוא לא הובן, הוא לא יובן גם בפעם השניה. לעתים אני נוכח שההסבר השני כה מוצלח, שאני מאמצו לפעמים הבאות שבהן אני מלמד את הקורס ואולי אף זונח את ההסבר המקורי. טכניקת הסבר אפקטיבית שאימצתי היא להסביר נושא מורכב תחילה בעזרת סיטואציה מסוימת, לוודא שהסטודנטים מבינים אותה היטב ואז לדבר על סיטואציה דומה אבל מסובכת יותר.

אני אוהב להעלות בפני הכיתה קשיים לוגיים ופרדוקסים לכאורה. זה תמיד מעורר הרבה עניין, מכניס “פלפל” להוראה ומעניק הבנה רבה לסטודנטים. אני נותן להם להרהר ב”פרדוקס” ולנסות להסבירו ורק אם אינם מצליחים, אני מסביר אותו בעצמי.

אני מקפיד להשתמש בשפה ברורה וחד משמעית. כשהייתי סטודנט, לא אהבתי הגדרות והסברים שהשאירו עמימות. הגדרה ישירה עדיפה הרבה יותר.

נושאים מסוימים שאני מלמד נחשבים קשים להבנה. אני אוהב את האתגר הכרוך בהוראת הנושאים הללו בצורה הפשוטה והמובנת ביותר שאפשר.

חשוב לי עורר את חדוות הלמידה אצל הסטודנטים. אם הם ירגישו שהלמידה היא “כיף”, היא תהיה אפקטיבית יותר. לכן אני מקפיד לכלול לפחות “צימוק” אחד בכל שיעור – משהו שיפקח את עיני הסטודנטים, יעלה חיוך על פניהם ויחכים אותם בדרך לא שגרתית. לעתים ה”צימוק” אינו קשור ישירות לחומר הנלמד והוא פשוט מהווה אתנחתא קצרה מחומר שאני חש כי הוא יבשושי במקצת ומעייף. לעתים תכופות, עולים בשיעורים שמותיהם  של מדענים ידועים בהקשר של משוואות, היפותזות, פונקציות מיוחדות וכו’. אני נוהג לספר סיפורים הסטוריים קצרים על מדענים אלו, הסטודנטים נהנים מהם ומבינים שמאחורי המשוואות עומדים אנשים בשר ודם, עם בעיות, חולשות ומוזרויות.

אני משתדל להיות נוכח, ולו גם ל-10-15 דקות, ברוב שיעורי התרגול, גם כדי להתרשם מהמתרגל וגם כדי לשמוע את השאלות שהסטודנטים שואלים את המתרגל, שלעיתים מעידות כי נושא מסויים לא הובן כראוי וכדאי לי לחדד אותו בשיעור הבא.

כשהייתי סטודנט, נתקלתי במרצים (אמנם מיעוט) שיחסם לסטודנטים היה מתנשא, מזלזל ולפעמים משפיל. הבטחתי לעצמי שאם אהיה מרצה, אתייחס לכל הסטודנטים בצורה מכובדת וראויה. אני רוצה לעודד את הסטודנטים לשאול שאלות בכיתה בלי שיפחדו מתגובתי או מזו של שאר הסטודנטים. בשיעור הראשון בכל קורס אני מודיע שמבחינתי, אין “שאלה טפשית” וכל שאלה היא לגיטימית. גם אם השאלה מראה על חוסר הבנה, אין בכך בושה. אם סטודנט לא הבין, סביר להניח שהיו אחרים שלא הבינו. יתכן גם שחוסר ההבנה הוא באשמתי – אולי לא הסברתי את הנושא מספיק טוב. ההנחה הבסיסית שלי היא שסטודנטים שהצליחו להגיע לשנה השניה בטכניון (אז, או מאוחר יותר, אני פוגש אותם), הם ממילא אנשים מוכשרים המסוגלים להצליח בלימודיהם.

אני משתדל לבוא לקראת הסטודנטים אם בקשותיהם נראות לי סבירות ומוצדקות. חשוב לזכור שהסטודנט הוא אדם שחייו נמשכים גם מעבר ללימודים. חשוב לי לקבל משוב מהסטודנטים. בד”כ, המשובים חיוביים וגורמים לי סיפוק רב. כאשר אני מקבל, באופן נדיר, משוב שלילי, אני מתייחס אליו ברצינות ומשתדל לתקן את דרכי.

בכיתה אני משתמש פעמים רבות בעזרי הוראה – מבצע ניסוי פשוט, מראה דגמים ומעביר אותם בין הסטודנטים, מבצע לעיניהם סימולציה בעזרת תוכנה מסחרית שפותרת את המשוואות עליהן למדנו זה עתה וכו’. בכל אחד מהקורסים אותם אני מלמד, אני עושה שימוש מסיבי באתר הקורס ומפרסם חומרי העשרה. בנוסף, אני משתדל לעודד סטודנטים מצטיינים להמשיך בלימודים מתקדמים ומתעניין בחינוך ובשיטות הוראה גם ברמה האקדמית.