פרופ’ דני רז – הפקולטה למדעי המחשב

מתוך פילוסופית ההוראה של פרופ’ רז

אני רואה בהוראה דרך חיים השזורה באופן בל יינתק במחקר. הרצון לחקור מערכות מורכבות המשלבות ידע אנושי ואמצעי מחשוב ולפתח כלים יעילים לנהל מערכות כאלו, אינו שלם בעיני ללא היכולת להסביר את המהות והעניין בתהליכים אלו והרצון להקנות לסטודנטים את היכולת להבין את הטכנולוגיה, להעריך את היופי הפנימי ולרצות לקחת חלק בפיתוחה.
הקניית הידע היא תהליך המתרחש בעיקר בין אנשים. ככזה, אני סבור שהוא צריך להיות מבוסס, בראש ובראשונה, על כבוד הדדי ועל הכרה בשותפים לתהליך. גם בכיתה של 100 אנשים, כל אחד מהם הוא אדם שלם עם לחצים, רצונות ויכולות שהן בדרך כלל (במקרה של הפקולטה שלנו, למדעי המחשב) גבוהות בכל מדד אובייקטיבי.
תפקיד המרצה הוא לגרום לסטודנטים לרצות להבין טוב יותר את התהליכים המדוברים, לעורר את הסקרנות הטבעי שבהם ולהיות שותפים אקטיביים בתהליך הלמידה. כמובן שדרך זו אינה פשולטה, היא רצופת מכשולים ויש להתכונן לכל שיעור במספר רמות. כשמכינים שיעור, חשוב מאוד לחשוב גם על הדרך הנכונה לעורר את הסקרנות הטבעית ולרום לשומעים לרצלות לדעת יותר על הנושא ולגרום להם להפנים ולקלוט יותר.
בשנים האחרונות, מקובל לחשוב שלמידה חווייתית ולמידה פעילה והתנסותית גורמות, בנוסף להגברת העניין בשיעור, גם להגברה משמעותית בהטמעת התוכן וביכולת השימוש בו בעתיד. בשיעורים שאני מלמד, אני מנסה ככל הניתן ללכת בדרך זו, הן ע”י עטיפת התוכן בסיפורים ואנקדוטות הקשורים לתעשייה, הן ע”י עצירת רצף השיעור וגלישה באתרים רלוונטיים באינטרנט, והן ע”י שימוש במשחקים אטרקטיביים. מנסיוני, סטודנטים הפוגשים אותי מספר שנים לאחר שלמדו אצלי, זוכרים חלקים חווייתיים אלה ומציינים אותם כחלק משמעותי מחוויית הלימוד שלהם בטכניון.
בניהול קורס יש הרבה יותר מאשר תהליך העברת החומר עצמו. קורס מורכב גם מעבודות בית, בחנים ומבחנים. כל אחד מהלומדים בו הוא אדם שונה עם צרכים, רצונות ולחצים אחרים וחשוב מאוד, למרות הרצון לתת מענה יחידני לכל בעיה, להגדיר היטב את חוקי המשחק באופן אחיד לכולם.
פילוסופית ההוראה שלי ממוקמת סביב ציר זה של:
כבוד – התייחסות לאדם שבכל סטודנט והכרה במגבלותי כמורה, שעלול גם לטעות.
עניין – לימוד חווייתי פעיל.
שוויון – הגדרה שקופה וברורה של החוקים והתייחסות שוויונית ואחידה לכל הסטודנטים.
טיפוח מצוינות: יש הסבורים שקיים מתח מסוים בין “ללמד את המבריקים” – לימוד המכוון לאחוזונים הגבוהים מבין הסטודנטים ובין “לכוון למכנה משותף נמוך” – ללמד בצורה שגם הסטודנטים המתקשים יותר יבינו את החלקים החשובים. איני סבור כך. לדעתי, ניתן ליצור אווירת לימוד של כבוד והתייחסות לכל תלמיד (ללא קשר לרמתו בלימודים) ועדיין לייצר רמת עניין ואתגר לכל אחד מהסטודנטים. טיפוח המצוינות הוא גורם שדוחף את כולם למעלה ואינו בא על חשבון סטודנטים חזקים פחות. במשך שנות פעילותי בטכניון הייתי שותף פעיל ויוזם של תכניות התומכות במצוינות, מתוך הכרה שתגמול מצוינות הוא דרך חשובה ומועילה ביותר לטיפוח הרצון להצליח בתחום האקדמי.

עבודה עם סטודנטים לתארים מתקדמים: במשך כ-3 שנים כיהנתי כסגן דיקן ללימודי מוסמכים בפקולטה. גם בפעילותי זו המשכתי לדבוק בשיטה המבוססת על כבוד לכל סטודנט ושקיפות מרבית המקנה שוויון אמיתי לכל. דלתי תמיד היתה פתוחה לכל סטודנט וניסיתי לתת מענה לכל פניה ובקשה, תוך הקפדה על פרסום ועמידה בכללים אחידים ושקופים. בנוסף, המשכתי ליזום ולתמוך בתכניות לעידוד המצוינות האקדמית ולקידום הפצת הידע.
נושא חשוב נוסף הוא הטיפול והעזרה לסטודנטים מחו”ל. סטודנטים אלו נתקלים בקשיים רבים הנובעים הן מחוסר ידיעת השפה והן מחוסר הבנת המבנה הארגוני (מנטליות). גם במקרים אלה, העיקרון של כיבוד הסטודנט כאדם, הבנת היתרונות והחסרונות וניסיון למצוא ביחד פתרונות יצירתיים שיגרמו ליתר עניין ומיצוי הפוטנציאל, הביאו להצלחה רבה יותר של סטודנטים אלה בלימודי המוסמכים.
לסיכום: ההבנה שהקניית הידע היא חלק אינטגרלי וחשוב בתהליך המצוינות האקדמית, השילוב של הידע האבסטרקטי והיכולת ליישמו באופן מעשי, בשילוב הקפדה על עקרונות הכבוד – עניין – שוויון בהתנהלות היום-יומית מול הסטודנטים, מהווים את הבסיס להווייתי המקצועית כחוקר וכמורה.